פסק-דין בתיק תא"מ 23482-09-12

עסקינן בתאונת דרכים בין רכב פרטי (להלן: "הפרטית") לבין אוטובוס, בסמוך לתחנה המרכזית בירושלים.

לשיטת התביעה, נסע נהג הפרטית בנתיב הימני בכביש. אוטובוס שנסע ביציאה מתחנת אוטובוס מבלי להבחין בו, פגע בדופן הימנית האחורית של הפרטית.

ההגנה טוענת, מאידך, שכלי הרכב עמדו לפני רמזור אדום.

עם התחלף האור ברמזור, החלו בנסיעה ואז הפרטית, שנסעה לשמאל האוטובוס, סטתה בחדות לנתיבו. נהג האוטובוס בלם אך לא הצליח למנוע את הפגיעה.

העידו נהג הפרטית ובנו וכן נהג האוטובוס. התביעה לא העידה את עידן מלכה שהיה עד לתאונה, מבלי לספק הסבר מניח את הדעת.

ההגנה לא העידה את אשר ועקנין שאף הוא עד לתאונה, משום שלא הצליחה לאתרו, כפי שהעיד נהג האוטובוס.

נהג הפרטית העיד שתחנת האוטובוס ניצבת לימין שני נתיבי הנסיעה המצויים בדרך. הוא הבחין שהאוטובוס יוצא מהחנייה ומתקרב לדלתות הימניות. לכן האיץ, מתוך כוונה למנוע את המכה, אך למרות זאת הרכב נפגע בדופן הימנית אחורית.

בחקירתו הנגדית תיקן את עדותו ואישר שראה את הפגיעה רק לאחר שחש במכה.

יחד עם זאת, עמד על דעתו כי תחנת האוטובוס איננה מסומנת בנתיב הימני, אלא בצד, הגם שאין "מפרץ" לחניית אוטובוס מימין לדרך.

העד שוב סתר את גרסתו כשהעיד: "ראיתי שהוא מתקרב לשתי הדלתות בצד ימין אז האצתי והוא פגע... כאשר הוא יצא לכווני בזווית של 45 מעלות". עדות זו איננה מתיישבת עם דבריו, כי לא ראה את המכה, אלא לאחר ששמע את החבטה.

העד הנוסף העיד שישב לצד מושב הנהג, אך הוא לא ראה את התרחשות התאונה: "היה אוטובוס מצד ימין בתחנה, עברנו אותו ואז שמענו "בום", הסתובבתי וראיתי את האוטובוס".

בניגוד לעדות הנהג, העיד הבן שקיים במקום "מפרץ" לתחנת האוטובוס.

יוער, כי בשני טפסי ההודעה לחברת הביטוח, שורטטה סקיצה של המקום ובה סימון מיקום האוטובוס על נתיב הנסיעה הימני, וזאת להבדיל מתיאור המקום בגרסאות עדי התביעה בביהמ"ש, שאף הם סתרו אחד את השני.

התובעת לא הציגה תמונות של מקום האירוע, על מנת לתמוך את עדות נהג הפרטית, כי התחנה מצויה לצד הדרך מימין לנתיב בו נסע כביכול.

הנתבע, נהג האוטובוס, העיד כי נהג הפרטית סטה לנתיב נסיעתו בפתאומיות והוא לא הבחין בו אלא ברגע המכה. עדות זו סותרת את הודעתו לנתבעת שלפיה: "כאשר ראיתי אותו עצרתי במקום ואז הרכב נפגע".

הנהג העיד שכלל לא עצר בתחנת האוטובוס כיוון שלא היה צורך להעלות או להוריד נוסעים בה. עדותו זו לא נסתרה בעת חקירתו הנגדית.

שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי כי התביעה לא הוכחה.

עדי התביעה מעידים, בניגוד לנהג האוטובוס, כי הנהג התכוון לצאת מתחנת האוטובוס הניצבת לימין הדרך. נהג האוטובוס מסר גרסה שונה בתכלית, לפיה עם התחלף אור הרמזור החל בנסיעה רצופה והפרטית סטתה בחדות למסלולו.

מצאתי להעדיף את גרסת נהג האוטובוס. עדותו בקשר לסטייה לנתיבו מתיישבת עם כוונת עד התביעה לפנות בפנייה הקרובה ימינה,  מרחק קצר מהרמזור, ועם העובדה כי האוטובוס נסע באיטיות אחרי הרמזור כשלפניו שתי מכוניות פרטיות.